רשות אלה הן פרשות הלכתיות מובהקות. חלק נכבד ממצוות התורה מובא בפרשות אלה, ועיקרן מתמקד בכל הקשור למשפחה, סדרי החברה והנהגת העם.
הלומד פרשות אלה עם פירוש רש"י מרגיש מעין ניתוק בין דברי חז"ל בתורה שבעל פה המובאים ברש"י לבין פשט הכתובים. המחבר מציע דרך פרשנות חדשה המוצאת אחדות מופלאה בין תורה שבכתב ותורה שבעל-פה, ומוכיח, תוך עיון בעומק ההלכה, שחז"ל בדרשותיהם מן הפסוקים ירדו לעומק פשוטו של מקרא, ודבר אחד הוא בלא שום סתירה. המחבר הולך בזה בעקבות המהר"ל, הכותב: "והנה דברי חכמים שהעמיקו מאוד לדקדק ולירד עד עומק הכתוב, ודבר זה נקרא 'מדרש חכמים' הם הדברים היוצאים מן עומק הכתוב".
רש"י הקפיד לשלב בפירושו גם רעיונות מוסריים, אותם דולה המחבר ביד אומן. לדוגמא, בפרשת רוצח הקדימה התורה את התיאור: "וכי יהיה איש שונא לרעהו וכו'". לכאורה סיפור זה נראה כמיותר וכל מטרתו היא להסביר לנו מדוע קם איש על רעהו להורגו. רש"י אינו מקבל זאת, כי לדעתו אין התורה מכבירה במילים לריק, ועל כן כתב: 'על ידי שנאתו הוא בא לידי וארב לו, מכאן אמרו: עבר אדם על מצוה קלה סופו לעבור על מצוה חמורה'. ומדקדק המחבר, מדוע כינה רש"י את השנאה 'מצוה קלה'? אין זאת אלא משום שהיא עבירה במחשבה בלבד ואינה מעשה שנעשה בפועל, ולכאורה אין בה נזק כלל. אמנם באה התורה ללמדנו (בזכות אורו של רש"י) שאין הדבר כן. כאן נתברר שאותה 'מצוה קלה' היא אשר גרמה לאדם לעשות את המעשה החמור ביותר! עיקרו של אדם הם רגשותיו ומחשבותיו, וכל מעשה שעושה בידיו הוא פועל-יוצא של מחשבותיו ורצונו. מכאן אף מובן כי האדם הרוצה לתקן מעשיו ולשוב בתשובה שלימה – תחילה עליו לתקן את פנימיותו, מידותיו ומחשבותיו, וממילא יצליח לתקן את מעשיו.
כל הספרים ניתנים לקריאה ולהורדה ולהדפסה לצורך אישי. חל איסור גמור להשתמש בהם למטרות מסחריות.
